המדדים הגדולים: מה יש בתוך S&P 500, מדד עולמי ות"א 125

מי שהחליט להשקיע במדד עשה את החלק הקשה: הוא ויתר על הניסיון לנחש מניות בודדות. אבל מיד אחר כך מגיעה שאלה שנשמעת טכנית ואינה כזו: איזה מדד. ההבדל בין המדדים הפופולריים אינו בשמות אלא בתוכן, ובמידת הריכוזיות שאתם לוקחים על עצמכם בלי לשים לב.

מדד הוא בסך הכל רשימה של חברות עם כלל שקובע כמה מכל אחת. מי שמבין את הכלל הזה יודע מה הוא מחזיק.

מה קובע את המשקל

כמעט כל המדדים הרחבים מחושבים לפי שווי שוק: ככל שהחברה גדולה יותר, חלקה במדד גדול יותר. חברה ששווה טריליון דולר תופסת נתח גדול פי מאה מחברה ששווה עשרה מיליארד.

לזה יש שתי השלכות. הראשונה, המדד מתעדכן לבד: חברות שצומחות מקבלות משקל גדול יותר בלי שאיש קונה או מוכר. השנייה, מדד רחב יכול להיות מרוכז מאוד בפועל. מדד של 500 חברות שבו עשר החברות הגדולות מהוות שליש מהשווי אינו מפוזר על פני 500 חברות במובן המעשי.

יש גם מדדים בשיטות אחרות: משקל שווה לכל חברה, או משקל לפי פרמטרים פיננסיים. הם קיימים, הם יקרים יותר לרוב, והם התנהגו אחרת בתקופות שונות. למשקיע לטווח ארוך, מדד שווי שוק רחב וזול הוא נקודת המוצא הסבירה.

S&P 500: ארצות הברית, ולא כל העולם

המדד המוכר ביותר עוקב אחרי כ-500 מהחברות הגדולות הנסחרות בארצות הברית. הוא מייצג נתח עצום מהכלכלה העולמית, והרבה מהחברות בו מוכרות בכל העולם.

שתי נקודות שכדאי לדעת. הראשונה, זהו מדד של מדינה אחת. גם אם החברות גלובליות, הרגולציה, המס והמטבע הם אמריקאיים. השנייה, בשנים האחרונות הוא הפך למרוכז יחסית: קבוצה קטנה של חברות טכנולוגיה ענקיות מהווה נתח גדול ממנו. מי שמחזיק אותו מחזיק בפועל הימור לא קטן על סקטור אחד.

מדד עולמי: פיזור בפעולה אחת

מדדי עולם רחבים עוקבים אחרי אלפי חברות בעשרות מדינות מפותחות, ובגרסאות מסוימות גם בשווקים מתפתחים. ארצות הברית עדיין מהווה בהם את הנתח הגדול ביותר, כי היא הכלכלה הגדולה ביותר, אבל לצדה יש אירופה, יפן, קנדה ואוסטרליה.

היתרון הוא שאין צורך להחליט איזו מדינה תוביל בעשור הבא. החיסרון, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא שכשארצות הברית מובילה, המדד העולמי מפגר אחריה, וזה קשה פסיכולוגית.

עבור רוב המשקיעים לטווח ארוך, מדד עולמי רחב הוא ברירת המחדל ההגיונית ביותר, וקרן מחקה זולה שעוקבת אחריו היא כל מה שצריך בצד המנייתי.

ת"א 125 והשאלה על השוק המקומי

מדד המניות המרכזי בישראל כולל את החברות הגדולות בבורסה בתל אביב. הוא מרוכז מטבעו: כלכלה קטנה, מספר מצומצם של חברות גדולות, ומשקל ניכר לבנקים ולביטוח.

השאלה אינה אם להחזיק אותו אלא כמה. וכאן יש שיקול שקל לפספס: מי שגר בישראל, מקבל משכורת בשקלים, ובבעלותו דירה בישראל, כבר חשוף לכלכלה הישראלית בכל המישורים המרכזיים של חייו. הוספת נתח גדול ממנה גם בתיק ההשקעות מגדילה את התלות באותו גורם סיכון.

מנגד, החזקה מקומית מסוימת מקטינה חשיפה מטבעית עבור מי שיוציא את הכסף בשקלים. איזון סביר הוא נתח קטן ומודע, ולא הטיה גדולה שנוצרה כי זה מה שמוכר.

מטבע: החשיפה שנוסעת בחינם

כשקונים מדד זר, קונים גם את המטבעות שבהם החברות נסחרות. אם השקל מתחזק מול הדולר, התשואה במונחים שקליים נמוכה יותר, גם אם המניות עלו.

יש קרנות בגרסה מנוטרלת מט"ח שמנסות לבטל את ההשפעה. הנטרול אינו חינם: יש לו עלות שנגזרת מפערי ריבית בין המטבעות.

הכלל המעשי: מי שיוציא את הכסף בשקלים בטווח קצר יחסית נהנה מהוודאות של נטרול. מי שחוסך לשלושים שנה נהנה בדרך כלל דווקא מהפיזור המטבעי. מה שכדאי להימנע ממנו הוא לקפוץ בין הגרסאות לפי מה שהמטבע עשה בשנה האחרונה.

מדדי אג"ח, בקצרה

לצד מדדי המניות יש מדדי אגרות חוב, ממשלתיות וקונצרניות, צמודות ולא צמודות. הם ממלאים את החלק היציב של התיק, והמאפיין המרכזי שלהם הוא המח"מ: משך החיים הממוצע, שקובע כמה הם רגישים לשינויי ריבית.

הכלל הפשוט: מח"מ ארוך יותר, תנודתיות גדולה יותר כשהריבית זזה.

איך בוחרים בפועל

אחרי שבחרתם מדד, נשאר לבחור את הקרן שעוקבת אחריו. שם מסתכלים על שלושה דברים: דמי הניהול, טעות העקיבה, וגודל הקרן ונזילותה. שתי קרנות שעוקבות אחרי אותו מדד יכולות להניב תוצאות שונות בגלל אלה, וההפרש מצטבר.

חשוב גם לבדוק אם הקרן צוברת או מחלקת. קרן צוברת משקיעה את הדיבידנדים מחדש ודוחה את אירוע המס; מחלקת מעבירה אותם אליכם, וכל חלוקה היא אירוע מס בחשבון חייב, בהתאם לכללי מס רווחי הון.

מה קורה כשמדד יורד

כל מדד מנייתי יורד לפעמים, ובחלק מהמקרים בעשרות אחוזים. זה לא כשל של המדד אלא המאפיין המרכזי שלו: התשואה הגבוהה יותר לאורך זמן היא בדיוק הפיצוי על התנודתיות הזו.

מה שכן משתנה בין המדדים הוא עומק הירידה וקצב ההתאוששות. מדד מרוכז בסקטור אחד יורד חזק יותר כשהסקטור הזה נפגע. מדד עולמי רחב מפוזר על פני יותר כלכלות, ולכן הירידות בו בדרך כלל מתונות יותר, גם אם הן עדיין משמעותיות.

הנקודה המעשית: אם ירידה של שליש בתיק תגרום לכם למכור, המדד אינו הבעיה, ההקצאה היא. חלק מנייתי קטן יותר לצד חלק סולידי גדול יותר מייצר תיק שאפשר להחזיק בו לאורך זמן, וזה שווה יותר מתיק אופטימלי על הנייר שנוטשים אותו בתחתית.

מדדי משנה, ולמה בדרך כלל לא צריך אותם

לצד המדדים הרחבים קיימים עשרות מדדי משנה: לפי סקטור, לפי גודל חברה, לפי מדינה בודדת, לפי נושא. הם נראים כמו דרך לדייק את ההשקעה.

בפועל, רובם מוסיפים ריכוזיות ולא תשואה. מדד סקטוריאלי מהמר על ענף אחד; מדד נושאי מהמר על מגמה שכבר תומחרה בשוק. שניהם גם יקרים יותר בדמי ניהול ממדד רחב.

הכלל למשקיע לטווח ארוך: להתחיל ממדד רחב וזול, ולהוסיף מדד משנה רק כשיש סיבה מנומקת שאפשר להסביר במשפט אחד, ולא מפני שהוא הניב יפה בשנתיים האחרונות.

שלוש טעויות שחוזרות

הראשונה היא להחזיק שלוש קרנות שונות שעוקבות בפועל אחרי אותן חברות, ולחשוב שזה פיזור. מדד עולמי, S&P 500 וקרן טכנולוגיה חופפים במידה רבה.

השנייה היא לבחור מדד לפי התשואה של חמש השנים האחרונות. זה בדיוק המדד שהתייקר.

השלישית היא לשכוח שהמדד הוא רק החלק המנייתי. ההחלטה החשובה יותר היא כמה מהתיק בכלל נמצא במניות.

מה לעשות עכשיו

פתחו את הפירוט של הקרנות שאתם מחזיקים, וכתבו על דף אחד מה כל אחת עוקבת אחריו וכמה חברות ומדינות יש בה. אם שתיים מהן חופפות במידה רבה, אחדו לאחת זולה יותר. בדקו מה שיעור החשיפה שלכם לשוק המקומי, וחשבו אותו יחד עם הדירה ועם ההכנסה, לא בנפרד. ואם עדיין לא בחרתם, מדד עולמי רחב בקרן זולה הוא נקודת פתיחה סבירה שלא דורשת תחזית לגבי אף מדינה.

הכתוב הוא מידע כללי ואינו ייעוץ השקעות ואינו מתחשב בנתונים האישיים שלכם. תשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתיד. אמתו את הרכב המדדים ואת תנאי הקרנות מול התשקיף ומול בעל רישיון לפני החלטה.