אגרות חוב: מה זה מח"מ, למה המחיר יורד כשהריבית עולה, ומה מחזיקים בפועל

מניה היא בעלות: אתם שותפים ברווחי החברה בלי הבטחה. אגרת חוב היא הלוואה: אתם מלווים כסף לגוף כלשהו, הוא משלם ריבית לאורך הדרך ומחזיר את הקרן בתאריך ידוע מראש.

זה ההבדל שמסביר למה אג"ח נחשבת לחלק היציב של התיק, וגם למה "יציב" לא אומר "לא זז". אגרות חוב מפסידות כסף בתקופות מסוימות, ומי שלא מבין מתי ולמה נבהל בדיוק ברגע הלא נכון.

ארבעת המספרים שמתארים אג"ח

ערך נקוב הוא הסכום שיוחזר בפדיון.

ריבית נקובה, או קופון, היא התשלום התקופתי, כאחוז מהערך הנקוב.

מועד פדיון הוא התאריך שבו הקרן חוזרת.

מחיר בשוק הוא מה שמשלמים היום, והוא לא בהכרח שווה לערך הנקוב. הוא זז כל יום.

מהארבעה נגזר המספר החשוב באמת: התשואה לפדיון. זו התשואה השנתית שתקבלו אם תקנו במחיר של היום ותחזיקו עד הפדיון. כשהמחיר עולה, התשואה לפדיון יורדת, ולהפך. שני המספרים תמיד נעים בכיוונים הפוכים, וזו הנקודה שהכי מבלבלת מתחילים.

למה המחיר יורד כשהריבית עולה

זה ההיגיון היחיד שחייבים להבין, והוא פשוט. נניח שקניתם אג"ח שמשלמת 3% בשנה. שנה אחר כך הריבית במשק עולה, ואגרות חדשות מונפקות עם 5%.

אף אחד לא יקנה מכם את האגרת הישנה במחיר המקורי, כי יש חלופה טובה יותר. כדי שהיא תהיה אטרקטיבית, המחיר שלה יורד, עד שהתשואה לפדיון שלה מתיישרת עם השוק.

מכאן: ריבית עולה, מחירי אג"ח קיימות יורדים. ריבית יורדת, מחירים עולים. זה לא תקלה ולא משבר, זו המכניקה.

מח"מ: כמה חזק זה מרגיש

מח"מ, משך חיים ממוצע, מודד כמה שנים בממוצע לוקח לקבל בחזרה את הכסף, בהתחשב בתשלומי הריבית לאורך הדרך. הוא מספר בשנים, והוא מופיע בכל דף מוצר של קרן אג"ח.

השימוש המעשי בו הוא כמדד רגישות: ככל שהמח"מ ארוך יותר, כך המחיר זז חזק יותר כשהריבית משתנה. כלל אצבע גס: שינוי של אחוז בריבית מזיז את המחיר בערך באחוז אחד לכל שנת מח"מ.

לכן אג"ח במח"מ קצר מתנהגת כמעט כמו מזומן, ואג"ח במח"מ ארוך יכולה לרדת בעשרות אחוזים בשנה של עליית ריבית חדה. שתיהן נקראות "אג"ח" ושתיהן נחשבות סולידיות.

ממשלתי מול קונצרני

אג"ח ממשלתית היא הלוואה למדינה. סיכון האשראי נמוך במונחים מקומיים, והתשואה בהתאם. בישראל מונפקות סדרות שקליות לא צמודות וסדרות צמודות מדד.

אג"ח קונצרנית היא הלוואה לחברה. התשואה גבוהה יותר, וגם הסיכון: חברה יכולה לא לעמוד בהתחייבות. הפער בין התשואה הקונצרנית לממשלתית באותו מח"מ נקרא מרווח, והוא המחיר שהשוק דורש עבור הסיכון.

דירוג אשראי הוא הערכה חיצונית של יכולת ההחזר, מדירוגי השקעה גבוהים ועד אג"ח בסיכון גבוה. הדירוג עוזר להשוות, אבל הוא לא ערובה: דירוגים משתנים, ולעתים באיחור.

נקודה שכדאי לדעת: אג"ח קונצרנית בסיכון גבוה מתנהגת בתקופות משבר יותר כמו מניה מאשר כמו אג"ח. היא יורדת בדיוק כשרצית שהחלק היציב יחזיק. מי שרוצה שהחלק הסולידי יעשה את עבודתו בזמן ירידות מחזיק שם בעיקר ממשלתי איכותי.

צמוד מול שקלי, ומה זה אומר על המס

אג"ח צמודה מצמידה את הקרן והריבית למדד המחירים לצרכן, ולכן היא שומרת על כוח הקנייה. אג"ח שקלית לא צמודה משלמת ריבית נקובה גבוהה יותר שכבר מגלמת את ציפיות האינפלציה של השוק.

לכך יש גם השלכת מס: על נכס צמוד המס מחושב על הרווח הריאלי, כלומר אחרי נטרול האינפלציה, ועל נכס לא צמוד המס מחושב על הרווח הנומינלי בשיעור נמוך יותר. באינפלציה גבוהה ההגנה של החישוב הריאלי שווה הרבה. הפירוט במס רווחי הון.

קרן אג"ח מול אג"ח בודדת

אג"ח בודדת שמוחזקת עד הפדיון מחזירה את הקרן בתאריך ידוע, וזו ודאות אמיתית. החיסרון הוא ריכוזיות: הלוואה לגוף אחד.

קרן אג"ח מחזיקה עשרות או מאות סדרות ומפזרת את סיכון האשראי, אבל אין לה מועד פדיון. היא מגלגלת אחזקות כל הזמן, ולכן אין נקודה שבה "מקבלים את הכסף בחזרה" בסכום מובטח. מה שיש לה הוא מח"מ יעד שנשמר בקירוב.

לרוב המשקיעים הפרטיים, קרן מחקה על מדד אג"ח ממשלתי, זולה ובמח"מ שמתאים לאופק, עושה את העבודה בלי צורך לבחור סדרות.

מה זה עושה בתיק

לחלק האג"ח בתיק יש שני תפקידים. הראשון, להקטין את גודל הירידה בשנה רעה. השני, לספק מקור לאיזון מחדש: כשמניות יורדות, אפשר למכור מהחלק היציב ולקנות מניות בזול.

בגלל התפקיד הראשון, לא כל אג"ח מתאימה. קונצרני מסוכן במח"מ ארוך אינו מקטין את הירידה, הוא מוסיף לה. גם קרן כספית יכולה למלא חלק מהתפקיד עבור מי שרוצה יציבות מרבית.

דירוג אשראי: מה הוא אומר ומה לא

חברות דירוג מעניקות ציון ליכולת ההחזר של המנפיק, בסולם שנע מדירוג השקעה גבוה ועד דירוג ספקולטיבי. ככל שהדירוג נמוך יותר, התשואה הנדרשת גבוהה יותר.

שלוש הסתייגויות שכדאי להכיר. הראשונה, דירוג הוא דעה ולא ערובה, והוא מבוסס על מידע היסטורי. השנייה, דירוגים משתנים, ולעתים בעיתוי מאוחר מדי מבחינת המשקיע. השלישית, בישראל הסולם מקומי ואינו זהה לסולם הבינלאומי, ולכן אי אפשר להשוות ישירות בין דירוג מקומי לדירוג של חברה זרה.

השימוש הנכון בדירוג הוא כמסנן ראשוני ולא כתחליף להבנה. מי שקונה קרן אג"ח יכול לראות בדף המוצר את התפלגות הדירוגים בתיק, וזה נתון שימושי יותר מדירוג של סדרה בודדת.

ריבית בנק ישראל והשפעתה

הריבית שקובע בנק ישראל היא נקודת העוגן של שוק האג"ח המקומי. כשהיא עולה, התשואות הנדרשות בשוק עולות ומחירי האגרות הקיימות יורדים; כשהיא יורדת, ההפך.

לכן תקופות של שינוי ריבית חד הן בדיוק התקופות שבהן משקיעים מגלים שהחלק הסולידי בתיק שלהם זז. זה לא סימן שמשהו התקלקל, זו המכניקה פועלת בדיוק כמצופה.

מה שכן ניתן לעשות הוא להתאים את המח"מ לאופק. מי שיודע שיזדקק לכסף בעוד שנתיים יבחר מח"מ קצר ויקטין את הרגישות; מי שחוסך לעשור יכול לשאת מח"מ בינוני. ניסיון לנחש את כיוון הריבית ולתזמן לפיו הוא משחק אחר לגמרי, ורוב המשקיעים מפסידים בו.

שלוש טעויות שחוזרות

הראשונה היא להניח ש"אג"ח" משמעו "לא מפסידים". שנה של עליית ריבית חדה מוכיחה אחרת, במיוחד במח"מ ארוך.

השנייה היא לרדוף אחרי תשואה לפדיון גבוהה בלי לשאול מאיפה היא באה. תשואה גבוהה משמעה סיכון גבוה, תמיד.

השלישית היא לא לבדוק את המח"מ בכלל. זה המספר היחיד שאומר לכם כמה תנודתיות קניתם.

מה לעשות עכשיו

פתחו את דפי המוצר של החלק הסולידי בתיק שלכם, ומצאו לכל אחזקה שלושה נתונים: מח"מ, שיעור הקונצרני מתוכה, ואם היא צמודה או שקלית. השוו את המח"מ לאופק הזמן שלכם, ואם הכסף מיועד לשימוש בטווח של שנתיים, מח"מ של שמונה שנים אינו מתאים. בדקו כמה מהחלק ה"סולידי" הוא בעצם קונצרני בסיכון, כי זה החלק שיתנהג כמו מניות כשתצטרכו שלא יתנהג כך.

ולבסוף, זכרו שהחלק הסולידי אינו נמדד בתשואה שלו אלא בתפקיד שהוא ממלא. הוא נועד להקטין את עומק הירידה בשנה רעה ולשמש מקור לאיזון מחדש כשמניות זולות. אג"ח שמניבה יפה בגלל שהיא מסוכנת אינה עושה את העבודה הזו, גם אם המספר בדוח נראה טוב יותר.

הכתוב הוא מידע כללי ואינו ייעוץ השקעות ואינו מתחשב בנתונים האישיים שלכם. תשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתיד, ודירוגי אשראי אינם ערובה. אמתו מול התשקיף ומול בעל רישיון לפני החלטה.